פסק-דין בתיק ע"א 37943-12-10

כב' השופטת נחמה מוניץ :

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א. כנעאן), מיום 31/10/10, בת.א - 4077/06 ו- 1109/07. על פי פסק הדין נתקבלה תביעת המשיבים ובית המשפט קמא קבע, כי המשיבים הינם בעלי הזכויות לחזקה ושימוש בחלקה נשוא התובענה.

ערעור זה מכוון גם כנגד החלטות הביניים שניתנו במהלך ההליך.

ההליכים:

המשיבים (להלן: " משפחת ג'ורזאלדין"), הגישו תובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות הבעלות והחזקה שלהם במקרעין הנמצאים בכפר מג'דל שמס. המערערים - הינם הנתבעים בתובענה (משפחת אבו ח'יר), טענו להגנתם, כי אביהם/סבם מחמוד אבו ח'יר, רכש את המקרקעין על פי הסכם משנת 1924.

המערער 3, הגיש תביעה כנגד המשיבים ובה עתר לסילוק ידם מהמקרקעין נשוא התובענה. הדיון בשתי התובענות אוחד ופסק הדין שניתן כלל את שתי התובענות.

פסק הדין של בית המשפט קמא:

[1]        נקבע כי המקרקעין נשוא התובענה אינם מוסדרים, גבולותיהם נקבעו בהתאם לסימנים בשטח כגון דרכי עפר, עצים ובתים כך שהמקרקעין שרכשו כל אחת מן המשפחות תוארו על ידי נקודות ציון וכן על ידי חלקות מקרקעין אחרות אשר גובלות בצידה ובהתאם לחזקתם של משפחות אחרות.

לא היה חולק על כך, כי הקרקע של משפחת אבו ח'יר, ממוקמת דרומית לקרקע של משפחת המשיבים - ג'וזראלדין. המחלוקת מתמקדת בגבולותיה הצפוניים של חלקת אבו ח'יר, והשאלה האם חלקה זו גובלת בדרך הדרומית כפי הסכם הרכישה שהציגה משפחת המשיבים, או שמא גבולה הוא מעל הכביש הדרומי.

[2]        עוד נקבע, כי הנטען בתביעה נתמך בעדותם של עדים רבים. בית המשפט התרשם, כי עדותם מהימנה. מעדותם המהימנה והעיקבית של עדי התביעה עולה, כי החלקה נשוא המחלוקת נמצאת בבעלות ובחזקת משפחת המשיבים. עדים אלה מסרו, כי חלקה הדרומי של החלקה גובל בדרך עפר. לעומתם, עדי ההגנה סתרו את הנטען בתצהיריהם ונאלצו להודות כי דרך העפר הייתה קיימת. עד ההגנה נואף אבו ח'יר, הכחיש את הטענה, כי ממזרח לחלקה שבמחלוקת קיימת קרקע במושע. עד זה אף נמנע מלהציג היתר בניה של בית שבנה לבנו מזרחית לחלקת המשיבים.

[3]        בית המשפט קמא דחה טענת ב"כ המשיבים, כי היתר זה צורף לבקשה למתן צו מניעה, בשל כך שצורף רק חלק קטוע מתוך מפת מדידה ולא ניתן לדעת מהיכן נלקחה והאם היא נלקחה מהיתר בניה כפי שנטען. עוד נקבע, כי לא ניתן לסמוך על ראיות שהוגשו בהליך ביניים מבלי לציין זאת במפורש במהלך המשפט (כפי שקבוע בתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

[4]        בית המשפט קמא דחה את הטענה, כי ההסכם שהוצג מטעם התובעים - המשיבים כאן, מזוייף או איננו אותנטי, משלא נטען כך בכתבי ההגנה והתביעה שהגישו מטעמם. עוד קבע כי הסכם זה הינו הסכם רכישה אותנטי אשר נתחזק גם בעדויותיהם של עדי ההגנה אשר חיזקו את טענת התובעים - המשיבים, כי ההסכם שבידיהם הינו ההסכם האותנטי.

[5]        לחיזוק טענת התובעים - המשיבים כאן, נשמעה בפני בית המשפט קמא עדותו של מר פרחאת, ממנה למד בית המשפט, כי בתצלום האויר משנת 1971, לא ניתן לראות כביש מעל בית משפחת אבו ח'יר- המערערים, בעוד שבתצלום משנת 1983 נראה שביל עפר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט קמא, כי עד זה הודה שאין לו כל ניסיון בפיענוח תצלום אויר וכי חוות דעת זו ניתנה מבלי שנעזר במכשיר הגדלה. מנגד נמצאה עדות המומחה מטעם התובעים - המשיבים, מהימנה ומקצועית. מומחה זה נעזר באמצעים להגדלה ופיענוח בשל כך שהינו מודד המתמחה במיפוי אוויר ולפיכך קבע בית המשפט קמא, שיש להעדיף עדותו ואת חוות דעתו.

[6]        לפיכך, ולאחר ניתוח העדויות כולן באריכות, קבע בית המשפט קמא, כי התובעים - המשיבים כאן, הרימו את נטל ההוכחה וכי הינם בעלי הזכויות לחזקה ושימוש בחלקה נשוא התביעה בגבולות הנטענים על ידם. כמו כן ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים או מי מטעמם להיכנס לחלקה או לעשות בה פעולה כלשהיא, כן חוייבו המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

החלטת ביניים:

[1]        במסגרת ערעור זה טוענים המערערים, כי טעה בית המשפט קמא, שעה שהחליט בשתי החלטות ביניים, שלא לאפשר בדיקות אותנטיות הסכם המכר עליו נסמכו התובעים - המשיבים.

תחילה הגישו המערערים בקשה למתן צו לבדיקת אותנטיות הסכמי המכר (ראה בקשה מיום 15/5/07 בש"א 3302/07), שם נטען כי בטרם הוגשה התובענה הציגו התובעים - המשיבים בפני המערערים הסכם מכר ולפיו ההסכם נערך ונחתם על ידי מר ספדי מוחמד, כאשר אחד העדים היה המנוח אסמאעיל מרעי. אולם, לאחר שהמערערים - הנתבעים, הציגו בפני המשיבים - התובעים, הסכם מכר מטעמם ולפיו עורך ההסכם הינו אותו אדם בשם אסמאעיל מרעי ז"ל, שינו המשיבים את הסכם המכר והציגו הסכם מכר ממנו נשמט שמו של העד אסמאעיל מרעי הנ"ל. הצעת המערערים לבדיקת הסכמי המכר סורבה על ידי המשיבים. לפיכך, הם ביקשו את בית המשפט להורות על עריכת הבדיקה על ידי המומחה שימונה מטעם בית המשפט לשם היעילות.

בתשובת המשיבים נטען, כי הבקשה מופרכת וכי מעולם לא הציגו את הסכם המכר הנטען בפני המערערים וכי ההסכם כפי שהוצג בתובענה הינו ההסכם היחיד שברשותם. המשיבים הפנו את בית המשפט לעיין בהסכם ולהיווכח כי טענות המערערים הינם פרי דימיונם בלבד. אולם, אם יסבור בית המשפט, לאחר עיון בהסכם, כי יש מקום לבדיקת אותנטיות ואם יורה על כך, ביקשו שההוצאות יוטלו על המערערים.

טענות המערערים לעניין החלטת הביניים:

[1]        הסכמי הרכישה שצירפו המשיבים לתביעתם (הסכם משנת 1924), איננו הסכם אותנטי. בית המשפט קמא (כב' השופט ס. הנשיא - שכיב סרחאן), דחה בקשת המערערים ליתן צו לעריכת בדיקה שכזו, לאור התנגדות המשיבים. בקשה נוספת נדחתה על ידי כב' השופט א. כנעאן, בשל כך שסבר שזוהי בקשה לעיון חוזר ובשל כך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור. החלטות ביניים הינן חלק מהערעור הנדון.